אודות התערוכה

בנוגע לאפריקה: אמנות עכשווית ואפרו־פוטוריזם

אוצרת: רותי דירקטור

המושג אפרו-פוטוריזם מתייחס למוזיקה שצמחה בשנות ה-60 בקרב אפרו-אמריקאים וליצירה שהתפתחה בהשראתה בתחומי השירה, הקומיקס, הקולנוע והאמנות. המושג חל היום על טווח רחב של יצירה שמשקפת, באופנים אבסורדיים שונים, פוטוריזם בגרסה אפריקאית.

הכוונה לאופן שמאתגר הפרדות מסורתיות: פנטזיה וקוסמולוגיה המשויכות בדרך כלל למיתולוגיה של העבר הטרום-מודרני מתגלגלות בלבוש חדש-ישן לייצוגים של מדע בדיוני ושל עתידנות. נרטיבים שונים משתקפים דרך מבעים ששוברים הבחנות מקובלות בין אמת לבדיה, בין מיתוס למדע, בין טכנולוגיה לרוחניות. לא אחת ניתן לראות כיצד תפישת העל-טבעי המעוגנת במיתוסים קדומים מופיעה בהקשר עתידני ואגב כך מערערת דפוסי חשיבה הגמוניים: בניגוד אליהם, אנימיזם ומדע בדיוני מתקיימים במקביל ללא קונפליקט, וצומחים, למעשה, מאותם מקורות.

העבודות בתערוכה משקפות את החיוניות ואת התסיסה שמניעות היום את אפריקה ובה בעת את מציאות החיים הכאוטית, האכזרית וטראגית לעתים, בתהליכי שינוי בלתי פוסקים. מבחינה זו, התערוכה מצביעה לא רק לכיוון הפוטוריסטי-אפריקאי אלא גם נעה על הציר שבין תפישה אופטימית לתפישה פסימית של היבשת, שנות דור לאחר השחרור ההדרגתי מהקולוניאליזם. העבודות נוצרו בעידן הפוסט-קולוניאלי – המוקדמות שבהן בשנות ה-60 וה-70 ("עשור העצמאות" של אפריקה) – ואת כולן מתבקש לקרוא הן כמקרים פרטיים והן כביטויים של הקולוניאליזם והשלכותיו, דרך ניסוח מחדש של הגוף, הנוף והתרבות האפריקאיים.

עבודות שנוצרו בארץ נותנות ביטוי ל"אפריקה הקטנה" – הקהילה הגדלה והולכת של מהגרי עבודה ומבקשי מקלט אפריקאים בדרום תל אביב. הן משקפות היבטים שונים של הקשר אפריקה-ישראל, ושל האופן שבו אפריקה נטמעה בדמיון, בפנטזיה ובמציאות הישראליים.

אפרו-פוטוריזם משמש כאן כהצעת התבוננות באפריקה שמדרום לסהרה אשר נוכחת, במלוא העוצמה, על כל מורכבותה והסתעפויותיה, בעשייה ובשיח האמנותיים של העשורים האחרונים. יש המתייחסים לאפרו-פוטוריזם כאל תנועה, יש הרואים בה פילוסופיה. אך בין אם זוהי תפישת עולם או גישה אסתטית, אפרו-פוטוריזם היא דרך לדלג מעל העבר המיוסר של אפריקה ושל הפזורה האפריקאית ולאמץ את העתיד דרך עדשה תרבותית שחורה.