אסתר מהלנגו

בהיותה בת עשר למדה אסתר מהלנגוּ מאמה ומסבתה את אמנויות הציור על קירות ושזירת חרוזים, מלאכות יד אשר עוברות מאם לבת בשבט הנדֶּבֶּלה (Ndebele) כחלק מטקסי חניכה נשיים. את הציורים מציירות הנשים בעונת החורף היבשה על קירות הבתים אשר נמרחו לפני כן בבוץ ובגללי פרות. בשנות הארבעים התוודעו נשות הנדֶּבֶּלה לצבעים תעשיתיים והחלו להשתמש בהם לציורי הקיר, תוך שהן שומרות על המאפיינים המסורתיים של הציור. מהלנגוּ ממשיכה את המסורת שלתוכה גדלה, ומפתחת אותה. הדגמים שהיא מציירת –  ללא מכחול, בעזרת נוצות או זרדים, ביד חופשית, וללא רישומי הכנה  – נראים במבט ראשון מופשטים לחלוטין. במבט נוסף ניתן לראות בהם סימנים וסמלים שעברו תהליכי הפשטה ומשמרים לעתים צורות בסיסיות של אדם, בית, חיה, סכין גילוח (חפץ המשמש לטקסים פולחניים), ובכל מקרה מקרינים סדר, סימטריה, הרמוניה וטקסיות.

בין השנים 1980 ל-1991 חיה מהלנגוּ בכפר שהיה מעין מוזיאון פתוח לתרבות הנדֶּבֶּלה. היא הוזמנה להציג בתערוכה "קוסמי האדמה" אשר התקיימה בפריז ב-1989, שם נבנה עבורה בפארק דה לה וילט העתק מדויק של ביתה שעל קירותיו ציירה במשך חודשיים. בעקבות החשיפה שלה זכתה בפריז, היא הוזמנה לצייר על קירות בניינים ברחבי דרום אפריקה, אירופה וארצות הברית, והיתה האישה הראשונה שהוזמנה לצייר על דגם של מכונית BMW (קדמו לה אמנים כמו פרנק סטלה, רוי ליכטנשטיין ואנדי וורהול). המכונית המאוירת אשר הוצגה ב-1992 בדוקומנטה בקאסל (Kassel) שילבה באופן יוצא דופן בין ציור שמקורו בפולחן עתיק, פלטפורמת האמנות המרכזית של עולם האמנות העכשווית, ובין פרויקט תדמיתי של חברה מסחרית.

בחצר האחורית של ביתה הקימה מהלנגוּ בית ספר ראשון מסוגו שבו לימדה את עקרונות ציורי הקיר. עם זאת, היא הראשונה ששברה את המסורת והעבירה את סגנון הציור מהקיר אל הבד – הדגמים הגיאומטריים, בעלי המשמעות המאגית, שעברו מדור לדור ללא שינוי, הפכו לציור מופשט, נייד ופתוח לשינויים. ההבחנות הישנות בין אמנות דקורטיבית לבין מופשט גיאומטרי קורסות מול ציור המכיל בתוכו הן את הדגם המסורתי והן את התעוזה והדחף למקוריות של אמנות מודרנית.