נאנדיפה נטמבו

נאנדיפה נטמבוֹ משתמשת בגופה כזירה שעליה, ודרכה, היא חוזרת ומשבשת מוסכמות ושוברת איסורים מסורתיים. עבודת הווידאו אוקוגנישה (2008) צולמה בעיר הנמל מפּוּטוֹ (Maputo) במוזמביק, בזירת שוורים שבה שחורים מקומיים נלחמו זה בזה בעבר להנאתם של הכובשים הפורטוגזים. נטמבוֹ מופיעה שם כלוחמת שוורים, תפקיד שהיה שמור לגברים בלבד, אבל כשהיא מסתובבת אפשר לראות שהיא עוטה עור של פרה, כך שבה בעת היא לוקחת על עצמה גם את תפקיד החיה. המצב הכפול הזה – אדם-חיה, אישה-שור, לוחם-קורבן  – מאפיין את נוכחותה ההיברידית במרבית עבודותיה בתחומי האמנות השונים אשר בהם היא יוצרת – וידאו, צילום ופיסול. אפיון נוסף של העבודות הוא כותרת בשפת הזוּלוּ שנלווית להן, טקטיקה שמלכתחילה מעמתת את הצופה מול זרותו והיותו מתבונן מבחוץ. "אוקוגנישה" פירושה בזוּלוּ "יבוא" או "החדרה", וכשהמילה מרחפת מעל הסצנה בזירת השוורים היא מניעה קודם כל את הצורך בתרגום, ואחר כך את הנטייה לפרשנות: ריבוי המשמעויות של ייבוא מוצרים, מנהגים, תרבויות ובני אדם, אשר חובר לכוחנות הכרוכה בהחדרתם, אשר יחד הופכים כמעט להגדרה של קולוניאליזם.

עצם העיסוק האינטנסיבי בפרה ובשור קשור למקום המרכזי שממלאת החיה בתרבות נגוּני (Nguni) הרווחת בדרום אפריקה, ובתרבויות אחרות באפריקה. אך הטיפול בעור הפרה, הייבוש והניקוי, נחשבים מלאכה גברית, לחלוטין מחוץ לתחום עיסוקן של נשים. כך שבהקשר של התרבות המקומית יש משום ניפוץ טאבו בכל אחת מהפעולות שעושה נטמבוֹ עם עור הפרה, בוודאי כשהיא עוטה את עור הפרה על גופה, ובמקרים אחרים – כשהיא מקבעת את העור בפוליאסטר ומציגה אותו כפסל. אחת העבודות המפורסמות שלה היא צילום גרוטסקי של פניה עם קרניים ופרווה, תחת הכותרת אירופה, על שמה של הדמות המיתולוגית שזאוס נגלה אליה בדמות שור. כשהיא מציגה את גוף האישה השחורה כגוף חייתי, דוחה ומושך בעת ובעונה אחת, נטמבוֹ מעצימה עד אבסורד את הזיהוי הסטריאוטיפי בין אפריקה לטבע, שהוא קוטב אחד במשוואה הבינארית בין טבע לתרבות. הקוטב של התרבות שמור בתפישה המערבית לתרבות המערב, ובאמצעות השימוש המתריס שעושה נטמבוֹ בגופה היא מצליחה לשבש לא רק את המוסכמות המערביות, אלא גם את אלה האפריקאיות. הדמות העולה מעבודותיה היא אכן של מישהי הנעה בין עולמות, והיברידיות היא המרחב העיקרי שבו היא פועלת. השניוּת נוכחת בכל אחד מהייצוגים שהיא בוראת: היא אישה וחיה, היא הצייד והניצודה, היא האמן יוצר-הדימויים ובה בעת הייצוג המצולם עצמו.