ואנגשי מוּטוּ

בסרטה הקצר חסד מופלא (2005) מצולמת האמנית בשמלה לבנה, פוסעת על חוף הים, נכנסת למים ושוקעת בתוך הגלים. טקס טבילה עולה על הדעת, או אולי טביעה. הכניסה למים יכולה להתפרש כטקס רוחני וכרמז ללידה מחדש אך יש בה גם מן העונג החושי והליבידינלי. הסצינה גם מהווה מחווה לאלפי האנשים שטבעו במי האוקיינוס במהלך מסעות העבדים ובחיפושים אחר חיים חדשים, טובים יותר.

העבודה מוּנעת על ידי שיר. השיר הוא מזמור דתי הנושא שם זה, אשר פורסם ב-1779 על ידי ג'ון ניוטון (1725-1807), אנגלי שעד גיל שלושים היה מעורב בסחר עבדים. בעקבות סערה בים שכמעט הביאה למותו הוא חווה הארה רוחנית, שקע בלימודי תיאולוגיה נוצרית, והחל לחבר מזמורים דתיים, אשר "חסד מופלא" הוא הידוע שבהם. אף שמקורו בבריטניה, עיקר פרסומו של השיר היה בארצות הברית בתחילת המאה ה-19, כחלק מהתעוררות דתית שסחפה רבים. מילות המזמור המדברות על סליחה וחמלה הפכו במהירה לחלק מרפרטואר השירה של השחורים האמריקאים ולבסיס שירת הגוספל. בשנות ה-60 זכה השיר לעדנה מחודשת.

מוטו שרה את השיר בקיקוּיוּ (Kikuyu), שפת האם שלה, וכך מכנסת בתוכו את הגלגולים שעבר השיר מבריטניה למדינות הדרום של אמריקה, ודרך העבדים שהגיעו מאפריקה לאפריקה עצמה. כפי שהמזמור עצמו מזמין קריאות שונות, כך גם הסרט מתייחס לתלאות של אוכלוסיות שנעקרו ולמשברי הגירה עולמיים – מהעבר ומההווה. בכל עבודות הווידאו שלה, הגיבורה של מוּטוּ מגולמת על ידי האמנית עצמה, אשר משתמשת בדמותה כאישה שחורה כדי לצייר תמונה אחרת של אפריקה: ההקשרים המיתיים, ההיבטים הרוחניים ואווירת "העידן החדש" בונים חוויה אפרו-פוטוריסטית חדשה.