ואנורי קאהיו

סרטה של ואנורי קאהיו פוּמזי מתרחש במזרח אפריקה, 35 שנה אחרי מלחמת עולם שלישית שהתלקחה סביב מאבקים על מים. במציאות הפוסט-אפוקליפטית של הסרט אנשים חיים במתחמים סגורים בהם המחסור במים מכתיב את אורח החיים, ולכן שתן וזיעה עוברים תהליך טיהור והופכים למי שתייה. גיבורת הסרט (המגולמת על ידי שחקנית ודוגמנית דרום-אפריקאית) היא אוצרת במוזיאון וירטואלי לטבע אשר מקבלת יום אחד מעטפה ובה רגבי אדמה. היא מבינה שהאדמה יכולה להניב גידולים אמיתיים אם תשתול בתוכה זרע שיש ברשותה, ומבקשת רשות מהממונים עליה לצאת מהמתחם הסגור ולשתול את הזרע. היא נתקלת בסירוב, מועברת מתפקידה ובורחת מהמוזיאון. היא הולכת במדבר עד שהיא נופלת באפיסת כוחות, טומנת באדמה את הזרע, ומתיזה עליו את טיפות המים האחרונות במימיה. בתמונה האחרונה בסרט נדמה שעץ צומח מתוך גופה, בלב המדבר.

הסרט כולו מתאפיין באווירה ובאסתטיקה של מדע בדיוני שיש בו גם היבט אקולוגי. הבריחה של האוצרת הצעירה מתוך המתחם התת-קרקעי משוּלה לבריחה מכל מה שאמור להיות תחוּם במסגרת ההיגיון והתבונה הדכאניים. הסיפור הפנטסטי מצטייר כסיפור מיתולוגי, אלא שהוא נטוע באפריקה של העתיד, כמתבקש מיצירה ברוח האפרו-פוטוריזם. הסרט מצולם כך שיש בו אלמנטים נטורליסטיים, רוחניים ופנטסטיים, וכל אלה מתקיימים במרחב עתידני שבו מתאפשר המיזוג המיוחד בין טכנולוגיה, רוחניות ואקולוגיה. בהתאם, פירוש שמו של הסרט – פוּמזי – בסווהילי הוא "נְשִׁימה".

הסרט חורג מכל מה שנתפש כסטריאוטיפי ביחס לאפריקה: לא טבע וג'ונגלים, לא אקזוטיקה ולא כפריות. להיפך: זוהי חברה עתידנית ומתוחכמת שמנוהלת על ידי טכנולוגיה ומתכחשת לטבע. הגיבורה הנשית אינה קשורה למסכות או לטקסי וודו, ואינה מוצגת בעירום כחלק מהוויה של טבע – היא מדענית המייצגת את הדחף לחקור את האמת ולהחזיר לעולם את משאביו הטבעיים שנגזלו ממנו. ההיבט הפנטסטי מגויס כדי לספר מיתולוגיה של העתיד, אשר משבשת את הכיוון הליניארי הסלול בין עבר, הווה ועתיד, וכדי להציג אפריקה שונה מהייצוגים המקובלים והשגורים.