אבודיה עבדולאיה דיארסוּבּה

הציורים הפנורמיים של אבּוּדיה גדושים בדמויות המזכירות רוחות רפאים, ונראים כמו נופי בלהות. השפה הציורית הדחוסה, מגוּבה בשרבוטים גסים ובהדבקות של תצלומים, טוענת את העבודות במועקה של סף אסון. למעשה האסון כבר התרחש. בסוף 2010, בזמן הבחירות לנשיאות בחוף השנהב, אבּוּדיה היה צייר צעיר, שחי ויצר בעיר הולדתו, לאחר שסיים לימודי אמנות וציור קיר. בבחירות ניצח אלאסן אואטארה (Alassane Ouattara) אך הנשיא המכהן, לוראן גבאגבו (Laurent Gbagbo), טען שהתוצאות הושגו במרמה. היריבות בין הצדדים הובילה למהומות אשר במרץ 2011 התפתחו למלחמת אזרחים. כל אותה תקופה אבּוּדיה נשאר באבידג'אן וציוריו החלו להתמלא בדמויות של ילדים-חיילים, גופות, גולגולות וכלי נשק. מאז הוא ממשיך ופורס על בדים גדולים בפורמטים אופקיים מעין נופי מלחמה מורבידיים, מצוירים בקווים מהירים ומכוסים בשכבות של דימויים וצבע.

האנרגיה של הציור מזכירה שפה של ציור רחוב, גרפיטי או קומיקס, וגם את ציוריו של ז'אן-מישל באסקייה, הצייר האפרו-אמריקאי הראשון שזכה לתהילה והביא לקדמת הבמה ציור עכשווי בעל מאפיינים אפריקאיים. ביקורו היחיד של באסקייה באפריקה, לרגל הצגת תערוכה באבידג'אן, נערך ב-1986 – לאחר ששפת הציור שלו כבר גובשה כהתכה של דימויים וסגנונות שנשלפו מתת-מודע אפריקאי קולקטיבי והנכיחו גיבורים ומיתולוגיות של אפריקה ושל אפרו-אמריקה. הציור של אבּוּדיה הוא גלגול נוסף של שפת הציור הזה, שנבנית משכבות של השפעות, ממקורות ישירים וממקורות עקיפים, ומאוסף של מבטים הדדיים, הלוך ושוב, מהמערב לאפריקה ובחזרה. האפריקאיות של בסקייה, שהועברה אליו דרך דנ"א תרבותי, נמהלת כעת בעבודתם של ציירים עכשוויים מאפריקה כמו אבּוּדיה, תוך שהיא מדגימה היפוך של הקולוניאליזם האמנותי החד-סטרי של תחילת המאה ה-20.